רופא-לוחם

מאת בן ברילר

בדיעבד אני יכול לומר שנחשפתי לעולם הרפואה הסינית בדוג'ו (אולם לאימון באמנויות לחימה יפניות) כשחגורה לבנה קשורה למותני.

אז כמו כל נער שנכנס לעולם הקרטה רציתי ללמוד להגן על עצמי ולהרביץ, כמרבית האנשים חשבתי שכדי לפתח כוח ולהשפיע על היריב עלי להגדיל את מסת השריר שלי ועל מנת להפיק אגרוף יעיל עלי לכווץ בחזקה את הזרוע.

יום אחד המורה שלי הדגים תרגיל מעניין, הוא עמד מול תלמיד בגובה שלו והניח את היד שלו על כתפו של התלמיד ולאחר מספר שניות של ריכוז אמר לנו התלמידים לנסות ולכופף לו את היד, אני זוכר איך נתלנו על היד שלו כמו קופים אך אף אחד מאיתנו לא הצליח להזיז לו את היד שהייתה כבדה כמו בטון, המורה ביקש מאיתנו לגעת ביד שלו ולשים לב כי היא רפויה לחלוטין כנגד כל מה שציפינו.

כמה דק לאחר התרגיל כבר שכחתי ממנו, כמו כל נער מתבגר שבגופו ההורמונים משתוללים, דעתי נדדה הלאה לנושאים אחרים מבלי להעמיק ולנסות להבין את המכניקה של התרגיל שהמורה שלי ביצע.

בליבי אני מאמין שהרגע הזה זרע את העתיד שלי אל הרפואה הסינית, וזרע זה נבט רק לאחר מספר שנים כשהגעתי לסין לבית הספר לטאי צ'י של מסטר פו ביאנגשואו וגדל כשהתחלתי את לימודי המגע במכללת תמורות.

כיום אני ממשיך להתאמן בקרטה, בדרגת חגורה שחורה דאן 2, ואני רואה את הקשר שבין הלחימה לריפוי. כמתאמן חדש באומנויות הלחימה, קשה לנו להבין שעלינו להרפות את הגוף כדי לשלוט בו, כדי להפיק עצמה, לנוע מהר, בחופשיות ומבלי להתעייף. זה מאוד מאתגר מאחר והאימונים רבות כוללים קרב מול יריב שתוקף אותנו, סביבת האימון מלחיצה והגוף נמצא במאמץ פיזי רב.

לעומת זאת, אם נהפוך את הדוג'ו  לכיתת לימוד למקצועות המגע ברפואה סינית, נגלה שפחות קשה למתאמן להפנים שכדי לשלוט בגופו, להשפיע רפואית על המטופל, וכדי לנוע בחופשיות מבלי להתעייף עליו ללמוד להרפות את הגוף. אין זה אומר שמיד ובקלות הוא יצליח ליישם זאת, אך יהיה לו קל יותר לראות ולהבין שזו מטרתו הראשונה והעיקרית כדי להיות מטפל טוב יותר.

בסין העתיקה ראו טוב מאוד את הקשר שבין אמנויות לחימה ורפואה, מאחר והרופא הסתמך על מגע, דיקור ותרגילי תנועה בכדי לטפל בחולים. על הרופא חלה חובה לפתח יכולת שליטה גופנית, תנועה ומגע בכדי להיות רופא טוב שמסוגל לרפא חולים. כמובן שהיו גם רופאים שעבדו רק בעזרת מתן צמחי מרפא וזנחו את מקצועות המגע ודיקור, אך הרופאים הגדולים של הקיסרויות הסיניות השונות שלטו ביד רמה בגופם ופיתחו יכולות טיפול גבוהות ביותר במגע ובדיקור.

רבים מבין אותם רופאים גם היו אמני לחימה; ברגע ששולטים בגוף לרמה גבוהה של טיפול במגע ודיקור, ניתן לראות בקלות כיצד תנועה כזו או אחרת למטרת ריפוי יכולה לשמש גם למטרת הגנה או התקפה. בדיוק כפי שמינון אחד של תרופה ישמש לריפוי, מינון אחר של אותה התרופה עלול להסב נזק. בדיוק כפי שמילים שיוצאות מפיו של פסיכולוג למטופל יכולות להוביל לתובנות ולתהליך ריפוי, אותן המילים בנסיבות אחרות עלולות להוביל לטרגדיה. "מה שיכול לעזור לך יכול להזיק לך, מה שלא יכול להזיק לך, לא יכול לעזור לך"

אם אנחנו מבינים שמגע ודיקור הם כלים מרכזיים ברפואה הסינית אז אנחנו מבינים איך ניתן בעזרת כלים אלו גם לשלוט בקרב.

מגע ומחט לרופא, אגרוף וחרב ללוחם.

מהרגע שהבנתי את זה, התחלתי לראות בכל אימון קרטה גם אימון כמטפל, ובכל טיפול שלי גם אימון קרטה. אלו שני הצדדים של אותו המטבע, וזהו הגוף שלנו.